פסק-דין בתיק ת"א 12030-08

1.         התביעה:

            התובעים הם אחים, טוענים כי ביום 04/07/07 נתפס רכב תוצרת "מרצדס" מס' רישוי 72-801-15 (להלן: הרכב) שהיה בבעלותו של התובע 1, ע"י חטיבת ההוצאה לפועל של הנתבעת, בגין חובו של התובע 2 לנתבעת.

            ביום 05/11/07 בעת הדיון בבקשה לשחרור הרכב (בש"א 7522/07) נודע כי הרכב כבר נמכר. בנסיבות אלה סברו התובעים, כי הנתבעת ביצעה כלפיהם עוולות של גזל, הפרת חובה חקוקה ורשלנות,  והם הגישו את התביעה, בה עתרו לחייב הנתבעת לפצות התובעים  בסכומים הבאים:

            35,000 ש"ח שווי הרכב, לפח מחירון. 

            5,000   ש"ח אביזרים בתוך הרכב.

            5,000 ש"ח נסיעות במוניות.

            10,000 ש"ח עגמת נפש.

            בסה"כ הועמדה התביעה על סך 45,000 ש"ח.

2.         ההגנה:

            הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע 2 חייב מס לנתבעת שעמד על סך 1,695,000 ש"ח ליום 04/07/07, ומאחר והוא לא הסדיר חובו לנתבעת, עוקל הרכב ביום 04/07/07, לאחר שזוהה במחסום שהציבה המשטרה בכפר א-טור בירושלים, במסגרת פעולות אכיפה של הנתבעת, ואז הרכב חמק מהמחסום בנסיעה מהירה לתוך כפר א-טור, כאשר גובה המס ושוטר דולקים אחריו, עד שאותר בכפר הנ"ל, ועוקל. הנתבעת סברה וכך היא סבורה עד היום, כי הרכב שייך לתובע 2 ועל כן הוא עוקל ונמכר כדין ביום 25/09/07, למעלה מחודשיים מעת תפיסתו וכחודש ועשרה ימים לאחר דחיית הערעור / ההשגה בענין עיקול הרכב.

3.         הפלוגתאות:

            במעמד ובהסכמת ב"כ בעלי הדין נקבעו הפלוגתאות הבאות:

א.      האם הרכב היה בבעלות התובע 1 או בבעלות התובע 2, עובר לתפיסתו ועיקולו?

ב.       האם הרכב נתפס, עוקל ונמכר כדין ע"י הנתבעת אם לאו?

ג.        מה הנזקים שנגרמו לתובעים, ככל שנגרמו, מתפיסת הרכב, עיקולו ומכירתו?

ד.       את מי יש לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד וכמה?

(ע' 1 ש' 1 - ע' 2 ש' 4-1).

4.         הראיות:

            התובעים הגישו ראיותיהם בתצהיר עדות ראשית שלהם, קרי של התובע 1 (נאסר אחמד), של התובע 2 (נאסר נאסר) ושל בן הדוד  שלהם חסן נאסר.